אור

מה לך הים

FB4E8FB3-9C15-46EF-A764-DDE3EBD4C48C

פסח.

מי שגר בפרובנס פותח את ההכנות לארוחת החג בחלק הכי חשוב – בחירת יינות ביקב המקומי. היות ואנחנו מתיימרים לחשוב שעמק יזרעאל זה מינימום פרובנס הישראלי, פתחנו את ההכנות לליל הסדר בטעימת יינות ביקב טוליפ.

מאז ומתמיד אהבתי את ליל הסדר והתחלה כזאת נראתה לי הגיונית. היה כיף!

783BC169-C3BE-4FD9-873B-8C371778185C

האמת היא שההכנות התחילו הרבה קודם, במאמץ משולב לאפשר ארוחת חג חגיגית ל-14 איש כולל אביזרים אכילים (מצות, חרוסת, חזרת, יו נו), יין והגדות כמספר האורחים, ולקינוח אורחים שנשארים ללון בבית לא ממש מרוהט שאיש לא גר בו.

בסופו של דבר הצלחנו להגיע לשעת השין מצויידים ביין (כמובן), ובכמות נאותה של צלחות, כוסות, כוסיות וסכו"ם, מפה באורך 3.5 מטר, אוכל למאה איש לשנה, מצעים, שמיכות (חלקית) והגדות, מכונת כביסה (שלא עובדת), מדיח כלים ותנור בני שנה שלא ברור איך מפעילים אותם, טלויזיה בת ארבע ומנוי חדש ל-יס, וקונסולה שמתחזה לעתיקה, לכניסה.

יחד עם זאת חסרו לנו מלח וקולפן ירקות וכך קרה שבליל הסדר הזה לא טבלנו שום דבר במי מלח ולא קלפנו שאר ירקות. אבל בהחלט ניהלנו סדר כהלכתו!

22392ED8-24BC-46B1-8160-7DD539938A0A

קונסולה בכניסה (מאחוריה ערוך שולחן הסדר אבל מי רואה)

היה הכי מרגש בעולם, כי זה היה לא רק ליל סדר אלא ממש חנוכת הבית הקטן בהרחבה.

ולכן, כל האורחים הגיעו לא רק עם אוכל מעשה ידיהם להתפאר (כמקובל) ועם כל מיני דברים בהשאלה כמו כסאות (עדי ושי), פמוטים וגביע לקידוש (אור ואסף, מפירות החתונה), אלא גם עם מתנות מיוחדות במינן.

שרונה הביאה צלחת חתול.

עדי אחותי ומשפחתה הגדילו לעשות וחוץ מהאוכל, הכסאות, האגוזים והמיצים הביאו לחנוכת הבית גם עצים: שלושה מתוך שבעת המינים: זית, תאנה וגפן (המשך יבוא).

אמא שלי הביאה ציור שמן של סבא וסבתא שלי ז"ל אליעזר וחנה, ממייסדי כפר יהושע, שציירה שכנתנו הציירת אהובה שולמן, לפני כמעט חמישים שנה. סבא וסבתא שלי היו אנשים מיוחדים במינם ומתאים לי שהם באו לשכון בביתנו הקטן בהרחבה.

829811AE-D4D5-4B68-8319-7FF417FC8430

בתמונה: שלושה מינים, עם סבא וסבתא ברקע וטלויזיה בפרונט

פתחנו את הערב בהרמת כוסית שמפניה (Moet & Shandon) וברכות לחנוכת הבית ולשלושה (!) הזוגות שנישאו בשנה החולפת ומסובים סביב שולחן הסדר!13015305_10154136788408522_8902535511043668377_n

זר לא יבין זאת, אבל זו אחת המשפחות הכי אתיאיסטיות שיש, ולא רק חגגנו את ליל הסדר כהלכתו (למעט כאמור העניין הזה עם מי המלח), אלא גם התחלנו אותו בקידוש, שעשה אסף עם הגביע שקיבל מתנה מאיתנו לרגל החתונה, ובקבלת שבת בנוסח בן-ארצי, כולל שירי שבת.

אצלנו אוהבים לשיר כל השנה ובליל הסדר, אם יש יותר ממנגינה אחת שמכירים – שרים את כולן. השיר הכי יפה לטעמי הוא "מה לך הים" במנגינה שלימד אותנו אבא צוריאל ז"ל (תכלס, הביצוע שלנו הרבה יותר יפה מההקלטה הזאת אבל זה מה יש).

מצה.

מצה א: הבית שלנו נורא יפה.

D0291773-1F49-4066-AADD-0D2F2241C876

BB283575-B5A0-4FDE-A6BF-D4F1667788A3

מצה ב: אור ואסף חנכו את איזור המגורים שלהם כולל השטיח החדש.

9CF225FC-F2DA-4A27-A877-71FBCE14A1D3

מצה ג: יש לנו טלויזיה עם מנוי ל-יס. הידד!

מצה ד: יש לנו מכונת כביסה ומייבש שעובדים ובליל הסדר חנכנו גם את התנור והמדיח!

39141A4B-7F52-46AB-B04C-F2D229B0EF37

מרור.

מרור א: רטיבות בקומה השנייה גרמה לפרקטים להתנפח. ערן היה ערני ושלח מישהו לתקן את מרכזיית המים במיידי. נגב היו קצת פחות זריזים עם ענייני הפרקטים אבל גם זה בא על תיקונו בסופו של דבר.

מרור ב: אין לנו מדרכה על אף בקשות חוזרות ונשנות.

מרור ג: לכן, פועלי הנקיון מתקשים לטלטל את הצפרדע שלנו ובשבוע הפסח הם בחרו לשלוח את הצבת שלהם במקומם. להלן התוצאות:

F4A835E6-6526-4305-B6F3-32869A2E2226

כן, הם שברו לנו את אדני האבן.

מרור ד: אדמת העמק הפוריה מצמיחה כל דבר במהירות שיא, בעיקר עשבים. היות ואני לא רוצה לרסס, נקטתי בפעולות מנע עד שתהיה גינה:

B3486C6E-A981-49D9-83A2-3CA06A099166

נראה פשוט, לא? תכלס זה היה מבצע מפרך ביותר. ביום שנישבוע הבא תגיע מיכל מתכננת הנוף ותייעץ לנו מה לעשות בקשר לגינה.

מרור ה: נמלים. זבובים. חרקים. עש לילה.

מרור ו: בחול המועד רפי התאשפז קצת בבית חולים עם אנמיה ושאר מרעין בישין, אבל לרגל ערב החג השני הוא שוחרר ונראה שהוא די מתאושש מזה.

מרור ז: שן, המטפל של רפי, התפטר. לא רוצה לגור בכפר.

אפיקומן

13177677_10153638589437029_8610983469863859746_n

אפרופו אפיקומן: מריה, אני חייבת לך שוקולד!

מודעות פרסומת

The Princess Bride

 

1

3

7

5

4

6

2

8

קוקטיילילר

IMG_6444

Since the invention of the kiss, there have been five kisses that were rated the most passionate, the most pure. This one left them all behind

The Princess Bride, 1987

 

צילום החתונה: דניאל ישר

צילום קוקטיילילר: שרונה ראובני

צילום נשיקה: Alan Spira

שמלה: מיכל מוטיל

איפור ושיער: מיכל לסמן

גן: הבאר של סבא

החילזון מהשפן

אורנה2 27.2.16

אתם מכירים את זה שיש משימה שידוע לכם בבירור שאם לא תבצעו אותה, לא תוכלו להמשיך בפרוייקט כולו? אז לאחרונה, היו לי שתי משימות שכיכבו בתפקיד צוואר הבקבוק של הבית הקטן בהרחבה ואני שמחה לדווח ששתיהן הסתיימו בהצלחה.

הידד למתכננים ולמבצעים!

משימה א': מיטה

כבר רמזתי בפוסט קודם שהייתי סופר לחוצה לקנות מיטה: עד שלא תהיה מיטה, הרי אי אפשר לעבור לגור. מה לגור, אפילו לילה אחד מסכן אי אפשר לבלות שם. שלא לדבר על זה שמזרן החלומות כבר הגיע – ומיטה אין.

אלא שהסתבר שדי קשה להשיג במקומותינו מיטה שמיועדת למזרן בגודל 2X2 (כן, כן, הלכתי על גודל גדול), ואם כבר יש כזאת, הרי היא מאיימת להיות מכוערת להפליא. היות ואור הטילה וטו על המכוערות, מצאנו את עצמנו (בסופה של התרוצצות קלה) בחנות רהיטים בשם אמבויה ברח' הרצל בתל-אביב, המתגדרת בכך שהיא החנות היחידה ברחוב שמייצרת את מיטותיה בעצמה. ושם, אור ובעל המקום ישבו על המחשב ותכננו לנו ביחד מיטה לבנה, פשוטה אך נאה.

והשבוע היא הגיעה!

98B620C8-2048-43B3-82C3-71E94B68FEAEa

(בחלון משתקפת דמותי ועל המיטה סרוח מרבה רגליים צהוב מאיקאה)

המיטה נהדרת והמזרן קשה כאשר אהבתי.

גם המתקינים היו עשר.

F5B18B27-98C3-4309-B95E-B9F296893605a

90CADB87-3A65-4EE8-9A60-80A49A502683

ורק כדי שנפיק לקחים ונלמד מן ההיסטוריה, אני חייבת להתוודות שלמרות שהמיטה אלופה, היא מוקפת בכמה אילוצים סביבתיים שכל אחד ואחד מהם הוא תוצאה של החלטה חפוזה אך לקויה שעשיתי בלי להיות ערה למשמעותה:

  1. כדי שבמקרה הצורך יהיה אפשר להכניס כסא גלגלים לחדר הרחצה, ביקשתי מהקבלן (בדקה התשעים) שהדלת תיפתח אל חדר השינה ולא אל חדר הרחצה.
  2. כתוצאה מכך צריך להשאיר מקום לדלת – ואי אפשר למרכז את המיטה אל החלון!
  3. כשג'וואד החשמלאי הגיע לסדר את ענייני חברת החשמל, קפצתי על המציאה וביקשתי ממנו שבהזדמנות גם יתקין מנורות לצידי המיטה.
  4. אלא שזה היה לפני שבחרתי מיטה ומזרן – וכתוצאה מכך, המנורות לא מיושרות עם המיטה.
  5. ואחרון אחרון חביב, למרות שידעתי שהארכיטקטים תכננו את מתגי החשמל והמיזוג והכל עבור מיטה ברוחב 180, הלכתי ובחרתי מיטה ברוחב 200. ואף הגדלתי לעשות והוספתי ראש מיטה.
  6. כתוצאה מכך, חלק מהמתגים מסתתר מאחורי ראש המיטה.

ועל זה אומרת אור: "החילזון מהשפן".

וגם: "אז תמרכזי את זה לכבוד הצילומים!"

אבל הכל שטויות, המיטה הורסת.

 

IMG_1411

משימה ב': פתח תקווה

מזה כמה שנים שצר לנו המקום בבית ובצר לנו, פנינו אל העיר המעטירה פתח תקווה ושכרנו לנו שם מחסן. למיטב ידיעתי יש שם קלסרים של חומר למע"מ ומס הכנסה שצריך לשמור מאתיים שנה, תכולת הדירה של אור בחיפה, כמה ארגזי ספרים למען הטעם הטוב ואיזה שקית או שתיים של אסף.

F0269F5C-440D-48CE-AA23-023B25D5A09B

עם בניית הבית הוחלט לחסל את עסקינו בפתח תקווה ולפנות סכום צנוע אך משמעותי שאנחנו משלמים להם כל חודש. אלא שאני מימי לא הייתי שם, ובינתיים הם עברו לפתיחה אלקטרונית (אמאלה).

היות ולא העזתי לשכור מוביל לפני שאני מוודאת שאני יודעת איפה זה ואיך לפתוח את זה, המשימה הזו הילכה עלי אימים. על כן ביקשתי את עזרתו של אסף, שהוא מהנדס אלקטרוניקה, שיראה לי את הדרך לפתח תקווה ולמחסן, ויפקח על הפתיחה האלקטרונית.

אסף נעתר ברצון ובאמת ביום ששי שעבר יצאנו, חמושים בשבב אלקטרוני, אל פתח תקווה, ולהפתעתי המרובה היה שם מחסן, והוא נפתח.

D413B155-05C7-4246-8E39-DA477292DCAC

וכך נגולה אבן מעל לבי ואני יכולה עכשיו לסמן משימות חדשות שאם הן לא יתבצעו, כל השאר יתעכב.

צפו להתפתחויות מרעישות בתחומי הבזק, האינטרנט, הגז, האריזה והשינוע (אני מקווה שבקרוב נחזור גם לעיצוב פנים).

חתו(ל)ה

בתחום החתו(ל)ה הוקם אירוע בפייסבוק, והדפוס מחכה שייסגר עיצוב ההזמנה.

כמו כן אור החליטה להכין במו ידיה עוגיה אישית לכל אחד מאלפיים האורחים:

 

טוב, זה שקר. אין לה אלפיים אורחים.

אוקיי, היא גם לא מתכוונת להכין את העוגיה הזאת.

אבל יש לה חתולה.

22.2.16

המוצא הישר של לילר יזכה בפרס (או בפרוסה).

ובינתיים בעמק

אורנה1 27.2.16

(הקרדיט על התמונה הזו וגם על התמונה שבראש הפוסט הזה מגיע לאורנה נמירובסקי, אלא מה)

עם סגירת הגיליון

לכתבנו נודע כי ברמת גן התרחש אירוע שאין לו תקדים: אסף הגיע בגיהוצים לתחתית סל הכביסה! (לראשונה מזה שנתיים!)

ברכות לאסף לרגל ההצלחה המרשימה!

 

 

 

יש שולחן

34534BB1-6BC9-4894-A74C-D32391B19489a

מעולם לא התעמקתי במזג האוויר כמו בשנה האחרונה, שהצטיינה בקיץ חם נורא, שבעקבותיו הגיע האובך האיום והמאובק, שהחורף שטף אותו בהצפות וקור גדול. כך שאני ממש שמחה לבשר לכל מי שלא הבחין בכך קודם שהיום היה יום ממש מצויין, אביבי ונאה.

בתחנת הקפה בכפר יהושע התקבץ בבוקר הרכב מגוון של אוכלוסיה שוחרת שמש וקפה. ביניהם שמחנו לגלות גם את חיים יהושע הקבלן הנהדר שלנו ועטנו עליו בחיבוקים.

אז איך זה קשור לענייננו? זה לא קשור. סתם, חשבתי שתרצו לדעת.

השולחן

אצלנו במשפחה השולחן הוא מרכז הבית ולכן, מדובר בנקודת ציון חשובה בתולדותינו בכלל ובתולדות הבית הקטן בהרחבה בפרט.

אור, שמצאה לנו שולחן בשבוע שעבר, עמלה השבוע קשות לבחור לו את הצבע הנכון ואף ארגנה לו נסיעה מיוחדת לכפר ביום ששי (כלומר היום), כדי שלא נצטרך להפסיד ימי עבודה.

הידד לאור!!!

אז בלי לדבר יותר מדי אני מתכבדת להציג אותו:

94B1DA84-3B37-4C2E-88AB-08558733B396a

יש לשולחן הזה איזה קטע מהודר שאני עוד מתקשה לעכל אבל אני מבקשת לציין את הלוק הגראפי שהוא יוצר ואיך המתכת השחורה נראית הורסת על הבטון. שמתם לב לזה, נכון?

שלחתי תמונה למירב הארכיטקטית (שהיא מאד קפדנית איתנו בענייני לוק) והיא אישרה את הבחירה וציינה שהשולחן נראה טוב!

למרות שלא רואים עליו, השולחן הזה גם ארוך (2.20 מ') וגם רחב (1.10 מ') וגם נפתח, שזה שלוש תכונות מצויינות לשולחן, אם כי אמא שלי אומרת שהכי חשוב זה מי יושב מסביבו ומה מוגש עליו.

הוא הגיע מצוייד בשמונה כסאות נוחים מאין כדוגמתם (אם כי לא ממש קלילים, אבל כשמדובר בכאלה כסאות נוחים חשיבותה של הקלילות מתגמדת).

רפי דגם אותם והוא מרוצה:

B4300038-51F0-4692-BE51-7EA9F8E3C978a

אחרי התייעצויות הוחלט לפנות מהאיזור שני כסאות לטובת מראה קצת יותר אוורירי ובא לציון גואל (באביב הם ישובו חזרה).

62999B42-7EB5-4AFC-A801-6B01277283FAa

שאר ירקות

הצלחה נוספת שהיתה לנו השבוע היא שמצאנו את השלט למזגן בסלון (מתי עני שמח? כשהוא מוצא את מה שהוא איבד).

ועל כן השלב הבא ברשימת הדחופים הוא מיטה, כי המזרן כבר הגיע בתחילת השבוע – ומיטה אין.

אני מרוב זריזות (ולחץ) כמעט התפתיתי לרכוש איזו שהיא מיטה ממש פשוטה ואף לא יפה בעליל, אבל נוכח האיום האיראני אור נזעקה, נטשה הכל ובאה לחלץ אותי מהחנות ההיא.

כתוצאה מכך יש לנו עכשיו (בשלבי ביצוע) מיטה, שהיא גם יפה וגם אופה ואפילו המחיר שלה די סביר. בתור רמז אני אסגיר שהיא לבנה ויש מצב שהיא תגיע בשבוע הבא.

ואז יישאר רק הקטע עם הטכנאים (גז, טלויזיה, אינטרנט, וכל זה), אריזה (איזה עינוי!) ואיזה הובלה אחת או שתיים (או שלוש). וזהו!

כן, וכסאות בר, אם נצליח לגרד איזה גרוש למטרה הזו. אם לא, גם זה יחכה.

חתונה

גם בחזית החתונה נרשמה השבוע התקדמות בדמות נעליים לכלה ויום הולדת לחתן!

מזל טוב לאסף!

שונות

התרנגול הזה הוציא לי את המלים מהפה:

4D4D30D2-20DA-426C-97E4-74E0B8FB129A

רצפה: חשיפה ראשונה

40375E79-E8E3-4B65-966C-14FE9EFE71C2_a

העמק הוא לגמרי חלום, במיוחד בשעת הזריחה והשבוע היו לי שתי הזדמנויות שונות להיווכח בכך, כלומר להיות ערה בשעת הזריחה. זאת לכבוד רצפת הבטון המוחלק הנחשקת, שנחשפה השבוע לראשונה מאז נוצרה לפני שנה.

על כן בלי חפירות יתר (לא לדאוג, תכף אני אחפור), הרשו לי להציג בפניכם את התוצאה הסופית:

50CD5AE7-6B3C-428B-9B35-DCB3E5F866FF

הורס, לא?

אז רק בשביל להיזכר, במשך שנה שלמה, הרצפה נראתה ככה:

6D28E429-BBFB-4EA9-B1A9-C6E7C7A555A9_a

כלומר היא היתה מכוסה לגמרי.

בהתחלה בלוחות גבס ואחר כך בסתם קרטון, שעליו פזורים אבק, חצץ, טיח ושונות.

ואז,

ביום ראשון האחרון,

לפנות בוקר, קצת לפני הזריחה (שאז פחות או יותר סיימתי את הנקיונות מסביב),

חשפתי אותה לאוויר העולם.

כך זה התחיל:

F15AAC71-42BF-4167-9C69-219B9ED1DCEF_a

וכך זה המשיך:

9C41DD77-BD02-4254-A5D9-F35AC3D055DA_a

ואז,

בשבע לפנות בוקר,

הגיע הצוות מפלס דיזיין לעשות סילר.

לקח להם שלושה ימים להגיע לתוצאה הסופית, והנה היא (שוב!) במלוא יפעתה:

20D7945B-A2BF-4436-A6B9-B87E980BD38A

(אני אישית מעדיפה את השלב הפחות מבריק אבל אלי מפלס דיזיין הבהיר שסילר הוא מבריק וזהו).

*

ובזאת,

הבית די מוכן למגורים.

– ג'וואד התקין תאורה  ה ו ר ס ת בשביל הכניסה (מצד ימין):

תאורה במדרכה

ארז התקין ידיות לארון בחדר השינה, יצא אחלה:

117D3C84-40C2-4BBC-96B1-2C19061F4855

*

אז מה עוד חסר?

מיטה, שולחן אוכל, כסאות, וכסאות בר.

וכמובן טכנאים למיניהם (זה לא ממש נחשב) וקישוטים וסטיילינג וזה, אבל זה לא בדחופים.

המזרן החדש עתיד להגיע ביום שלישי, כך שאור נעתרה לעצור לרגע את קדחת החתונה ולעזור לי, ואתמול יצאנו לרחוב הרצל לחפש למזרן הזה מיטה, עדיף פשוטה וממש זולה.

היות ויצאנו לחפש אתונות, ברור שמצאנו מלוכה:

שולחן אוכל ושמונה כסאות במחיר מצחיק.

אני חייבת לציין שמכל השולחנות שבחרתי לשים בפינטרסט בשנתיים האחרונות, שולחן כזה – ממש לא היה שם. ומכל הכסאות שבחרתי לשים בפינטרסט – גם כסאות כאלה לא היו שם.

אבל,

אור ישבה בחנות ובמבט עגום אמרה לי: אני לא מצליחה למצוא שום פגם בשולחן הזה.

נו מה, במחיר כזה? ברור שקנינו אותם.

והמיטה?

תחכה ליום אחר.

ואת השולחן נציג בבלוג כשהוא יגיע.

ומה בחזית החתונה?

ניכרת התקדמות מרשימה.

יש מחתן (זה לא פשוט, מדובר בזוג בררן שראיין כמה וכמה מחתנים פוטנציאליים).

יש טבעות לחתן ולכלה.

יש בגדים לחתן (אם חלק מזה הוא ג'ינס אפשר לקרוא לזה חליפה?)

ויש לילר!

23.1.16

וגם בפלורנטין הכל בסדר.

9C61ED1E-5B1D-40C5-8C87-DCDF40EDB8D7_a

8A7BDDA8-7D75-4481-8995-9765F4BADBEB

6.2.16

 

 

 

קרמיט ואני

צפרדע רטוב או יבש

הרצליה. יום ראשון, שבע לפנות בוקר. הטלפון מצלצל.

– פרררר פרררר (כמו שאומר אורי הורביץ מכפר גלעדי)

– "הלו?"

– "איפה את גרה?"

– "סליחה?"

– "איפה הבית שלך? הבאנו לך…" (קולות קרקוש)

– "מה הבאתם?"

– "בגלל שזה התחלת השנה, לא היה, אבל זה ללא תמורה."

– "אם לא היה אז מה הבאתם?"

– "משומש במצב טוב. ללא תמורה."

– "מה זאת אומרת?"

– "לא היו חדשים כי זה התחלת השנה, אבל תראי, זה במצב טוב וללא תמורה, אז למה לך לשלם 430 שקל על צפרדע חדשה לאשפה?"

מה אני אגיד לכם, צודק הבנאדם. למה לי באמת?

חוץ מזה רציתי להמשיך לישון.

אז אישרתי לו לפרוק את זה ליד הבית ועכשיו יש לי בכפר יהושע צפרדע משומשת לאשפה.

(ללא תמורה).

הללויה!

*

ומה עוד חדש?

ארון קיר בחדר השינה!

E5071B6B-EF85-45CD-B5EF-1978BA9C370Ca

כאן הוא עוד בלי ידיות, אבל בקרוב יהיו:

ידיות

ומזווה ליד המטבח!

מזווה

הייתי כמובן שמחה לעשות מדפים קצת יותר מסוגננים אבל מטבע הדברים אנחנו בישורת האחרונה, עם חתונה באופק וארנק שכבר התרוקן מזמן, וזה רק מזווה. אז מדפי פורמייקה הכי פשוטים זה צו השעה!

אוקיי גם הסטיילינג לצילומים לא משהו אבל זה מה שהיה לי שם בביקור האחרון. בעתיד הקרוב המדפים יקובעו למקומם ויתמלאו בכל טוב ואז הם גם ייראו קצת יותר טוב (וגם אם לא – נתרגל).

*

ומזרן!

לפי הנחיות מדוייקות שקיבלנו מאורן, הגורו המשפחתי לענייני שופינג (ושאר עניינים), נרכש מזרן חדש!

9B3AF5C3-7254-4F1F-BF2B-B62EB39B6388a

(בצילום ההיסטורי נראים אורן ואור ביום ההולדת של אחותם איילת, בערך שנייה וחצי לפני מתן ההנחיות לרכישת המזרן).

אני מאד מאושרת מהרעיון שיש לי מזרן חדש, לראשונה מזה אלפיים שנה, ושוקלת לעבור לגור איתו מיד כשיגיע.

מרוב התרגשות, בדרך לכפר עברתי בזכרון יעקב אצל הגרמנים הנוצרים הנחמדים מקהילת בית אל שעושים שמיכות פוך ומסיכות אב"כ, וקניתי לכבודו שמיכות וסדינים, שיהיה מרוצה.

(לידיעת מפעילי התנורים: יש להם שם חנות מפעל ממש נחמדה, כולל ריבות ולחם הכי שווים בעולם ונוף אלוהי.)

ריבה של בית אל

עכשיו רק נותר לי לחכות למועד האספקה המשוער של המזרן ובינתיים למצוא לו בסיס קצת פחות מכוער מהמבחר שראיתי עד היום (בכוונתי לדווח על התפתחויות מיד לכשאמצא).

ומה מצב הבטון?

כזכור קבענו עם עפר איש הבטון ליום ראשון אם לא יהיה גשם, אבל גשם היה גם היה. לכן עפר יבוא באמצע השבוע הזה (אם לא יהיה גשם) לעשות סילר על הבטון בפנים ובחוץ.

לכבוד זה כבר עמלתי בפרך על ניסיון (די לא מוצלח) לנקות את הבטון בחוץ ומחר אסע להכין את הבטון שבפנים.

מה אני אגיד לכם? ניקיון זה בעליל לא התחום שלי.

התברר שהעץ של השכנים השיר את עליו ופריחתו על הבטון היקר שלי בחוץ, וביחד עם הגשם עשה שם בוץ שחור ודוחה עם נטיות לעובש, שלא יורד. כמה מבאס!

חוץ מזה, הנגרים או אנשי המקלחונים או החשמלאים לקחו איתם בטעות את שני המגבים שלי (ועל הדרך גם השאירו את החלונות פתוחים כדי שלגשם יהיה יותר קל להיכנס).

*

ומה עם החתונה?

יש שמלה.

ועוד שמלה וגם נעליים לשבת חתן (כן, יש שבת חתן).

יש גן אירועים, ודי ג'יי. וצלמת. וצלם וידיאו. והחלטות על עיצוב.

חסרים עוד כמה פרטים קטנים אך משמעותיים ולכן בשבוע שעבר הלכתי עם אור לבחור נעליים.

אמנם נעליים לאור לא יצאו מזה בינתיים אבל מגפיים בשבילי בהחלט כן.

נעליים

אור מוסרת שלקנות טבעות זה משעמם ממש, אבל לקנות שמלה לשבת חתן זה דוקא כיף.

ושאמסור לכם שבחודשיים הבאים לא מעניין אותי הבית, ושלילר מסכימה.

לילר

(האיור בראש העמוד הוא של אור רוזנשטיין לספר האקולוגי "רטוב או יבש", שעשתה כסטודנטית).

23.1.16

 

רק תשעים השנה הראשונות הן קשות

orna

(התמונה הזאת צולמה על ידי אורנה נמירובסקי המופלאה)

*

"בשביל מה אתם בכלל צריכים ארון קיר בחדר השינה?" התעניין שי גיסי, בו נתקלנו במקרה לגמרי בתחנת הקפה, בדרך לפגישה עם ארז הנגר. "למה שלא תשימו פשוט את הבגדים בערימה בפינת החדר?"

האמת? הפיתוי הוא עצום.

לא ארחיב בנושא כי כל אדם בר דעת יבין מיד למה הרעיון הזה פשוט פנטסטי.

E6AED016-9AF2-4809-A376-BECA8ED1A3DB

(שי ואני בסלפי ספונטני בתחנת הקפה)

אלא שאני כנראה לא לגמרי ברת דעת שכן מתחנת הקפה המשכתי אל הבית הקטן בהרחבה, שם הכרזנו רשמית על המטבח כמושלם, וארז ואני פנינו לדון בהתקנת ארון קיר בנישה שנפערה בקיר חדר השינה.

4DC1E607-C47A-43B4-B7E1-94AFA60FE0F3

בבית פגשנו גם את ג'וואד החשמלאי שהתכונן במרץ לביקורת של חברת החשמל שתבוא עלינו לטובה ביום ראשון.

ג'וואד אמר שאם עד אז אביא את יתרת המנורות, הוא יתקין לנו אותן  ולכן רצתי מהר לאיקאה בקרית אתא, לקנות עוד כמה מנורות, שיהיה.

היות וחורף, ומתברר שבכפר נורא קר (הפתעה!), החלטתי גם להתקין תנורי חימום בחדרי הרחצה וגם זה יקרה (בעזרת השם וג'וואד) ביום ראשון.

ואחרון חביב, ביום ראשון יבוא גם אייל הזגג להתקין לנו מקלחונים ומראות!!!

2CC9DB9A-C6A8-4255-8E5B-522E765B0245

כך שיום ראשון עתיד להיות יום חשוב בתולדותינו וגם מרגש לגמרי!

ומה נשאר עוד לעשות?

ארז ישלים את הנגרות, ג'וואד את התאורה, אייל את המקלחונים, ונדמה לי שאז אפשר להזמין את יובל לעשות סילר על רצפת הבטון.

וזהו.

זהו?

לא יכול להיות.

טוב, בדקתי ברשימה ויש עוד כמה דברים ממש קטנים:

  • לתקן את כל הנזקים לצבע ולטיח שג'וואד יעשה ביום ראשון
  • להתקין מיתלים במקלחונים (כן, ההם שעשיתי עליהם עיסקה כמעט מצויינת)
  • לנקות!
  • להביא משלומי בעפולה את המנורות השקועות שהזמנו למדרכה בחוץ, וכמובן להתקין אותן
  • לקבל מכפר יהושע צפרדע לאשפה (כבר נרשמנו)
  • לגרום להם גם לסלול לנו מדרכה כולל שיפוע לחנייה
  • להזמין גז, בזק, אינטרנט, כבלים/לויין, וכל אלה
  • להזמין את הטכנאי של הגז להתקנה
  • להזמין את הטכנאי של המקרר לחיבור נקודת המים
  • לארוז
  • יכול להיות שזהו

אמא'לה!

זה מפחיד!

*

אסתר אורין יום הולדת תשעים

כן, זו אמא שלי, ביום הולדתה ה-90, שאותו חגגנו ברוב עם בשבוע שעבר.

אמא שלי אשה מיוחדת במינה והיא לא רק יפה (כפי שאפשר לראות בתמונה) אלא גם מוצלחת, וכמו רבים מבני דורה, סיפור החיים שלה דרמטי.

היא נולדה – כאמור לפני תשעים שנה – בצ'כוסלובקיה של אז, ועלתה לארץ עם הוריה בגיל שבע.

כשהיתה בת 11 נסעו הוריה לביקור משפחתי באירופה אלא שאז בדיוק פרצה מלחמת העולם השנייה, והם לא יכלו לשוב.  את אביה היא כבר לא זכתה לראות יותר ואת אמה היא שבה ופגשה רק כשהיא עצמה כבר היתה אמא.

היא הגיעה לכפר יהושע כילדה אסופית בתקופת המאורעות, אבל כעבור חודשים ספורים, נרצחה אם המשפחה המאמצת שלה כשיצאה לחצר המשק בלילה.

אמא שלי נשארה בכפר עם שאר ילדי המשפחה ובגיל 19 נישאה לבן השכנים (הוי כמה רומנטי), הלוא הוא אבא שלי.

כשמשפחתה הגיעה מאירופה אחרי המלחמה, היא דאגה לאחיה ולבני הדודים למגורים ופרנסה, והבית שלנו הפך למרכז שוקק שסביבו התכנס השבט כולו.

F2FAD204-F7BC-437B-B5AA-6A020EDB8031

בגיל 40, אחרי שנים של עבודה בחקלאות וארבעה ילדים, אמא שלי יצאה ללימודים גבוהים ואחר כך גם לפעילות ציבורית, כולל שליחויות בחו"ל, ופתחה בקריירה חדשה כמורה.

אבל כמו שאמר כבר נתן אלתרמן בשיר "מסביב למדורה":

"…מה נשיר עליהם מה נשיר
הם עושים זאת יפה מאיתנו
בעצמם הם כותבים להם שיר
ואפילו ספרים כבר נתנו…"

ואכן אמא שלי כתבה ספר על ילדותה ונעוריה, וכיוון שהיא כותבת נפלא, הספר פשוט מקסים ושווה קריאה.

מזל טוב אמא!

edita

עטיפה: אור רוזנשטיין (כשהיתה בת 17)

 

אור בקצה המנהרה

Iceland

"את המנורה הזאת לא ראיתי מימי", אמרתי לאמא שלי כשנשאתי את עיני לתקרה והבחנתי שבמטבח שלה תלויה מנורה עגולה נחמדה מאד עם בסיס מפליז.

"ככה אמרת גם בשבוע שעבר", היא ענתה לי, והוסיפה: "קניתי אותה עוד עם שמעון" (שמעון ז"ל נפטר כבר לפני כשמונה שנים).

מה אפשר ללמוד מכך?

  • רק לאדם עצמו אכפת מגופי התאורה שלו, אחרים לא מבחינים בזה כלל, אלא אם הם בדיוק עכשיו בענייני תאורה
  • לאמא שלי יש טעם מעולה
  • אני בדיוק עכשיו בענייני תאורה

אז ביום ששי נסעתי שוב לאקו-לייט בחיפה כדי לקנות לרפי קצת מנורות לכבוד יום הולדתו.

יש לנו מסורת שכל אחד מאיתנו קונה לשני ליום הולדתו את מה שהוא עצמו רוצה. במשך השנים קיבלתי בשיטה הזו שלל גאדג'טים אלקטרוניים שאין לי כל חפץ בהם ומה רבה היתה שמחתי על כך שהפעם אוכל להחזיר לרפי טובה תחת טובה.

היה חום אימים. חיפה התבשלה במי המפרץ, עמק יזרעאל היה מעולף מחום וכך גם אני.

הזכרתי לעצמי שגם לראשוני החלוצים בעמק היה חם וזה לא עצר אותם מלייבש ביצות, ודבקתי במשימה. ואכן, בתום שלוש שעות עמל הצטברה לה רשימה נאה של שפע מנורות, נורות, פסי צבירה ועניינים, שעולים הון תועפות.

מי חשב שבבית קטן אחד יש כל כך הרבה נקודות אור?

ולענייננו, רפי ישמח לשמוע שככל הנראה הוא יקבל ליום הולדתו:

א. פס T5 פלורוסנטי צמוד תקרה שיספק למטבח תאורת הצפה, וחוץ ממנו עוד שלושה לדים שקועים לתאורת עבודה מעל למשטח הכיור והכיריים ועוד שלושה לדים שקועים מעל האי.

T5_cropped

(הפס הנבחר הוא הסגול שלמעלה אבל בלבן)

ב. מקבץ של שלוש מנורות יפות תואר מ"אבהיה" ביפו, שיתנוסס לתפארה מעל שולחן האוכל (ושלכבודן יצטרכו כנראה לחצוב בתקרה ולפצל לשלוש את נקודת האור הקיימת):

Abhaya

ג. מנורת יהלום מגלוריה מונדי (שהיא מתנת יום ההולדת שלי לעצמי) שאותה נתלה בסופו של דבר מעל פינת הישיבה:

מנורת נחושת1

ד. פס צבירה עם ספוטים שיאירו את הספריה:

פס צבירה 1 חתוך

ה. מנורות שונות ומשונות לחדרי הרחצה ולחדר הכביסה, שמצטיינות בלוק פשוט, פונקציונאלי, ומוגן מים.

כנ"ל גם למבואת הכניסה מבפנים ומבחוץ.

ו. עוד שלל מנורות חוץ לפטיו, לרחבת החנייה ולרחבת הכביסה:

patio 1 patio

ז. ומתנת יום ההולדת האולטימטיבית שכל אדם בר דעת מאחל לעצמו:

מאווררי תקרה לחדרי השינה.

אתם יודעים שמאווררי תקרה זה הדבר המכוער בתבל, נכון? אין דבר מכוער מהם בעולם כולו (אולי חוץ מכסאות בר). לכן, לאורך כל הדרך היה לי ברור שהתועבה הזאת לא תדרוך בביתי המעוצב להפליא.

כל זה היה נכון עד לרגע שבו התעניינתי אצל שחר שעובדת איתי,  איזה מנורות יש לה בחדרי השינה.

"מאווררי תקרה", היא אמרה. "זה נפלא".

(ורק שתדעו ששחר היא מלכת הסטייל ויש לה טעם מעודן ביותר).

מאותו רגע החל מחול שדים:

מצד אחד מאוורר תקרה הוא ממש מכוער וזו עובדה ידועה.

מצד שני, נורא חם.

Star_tar4_1c

הסוף: החום הכריע.

מאווררי התקרה יאווררו את חדרי השינה ואילו אנחנו נשפיל את מבטנו (או יותר טוב, בכלל נעצום עיניים).

11358890_10155520166420198_1426301993_n

יום הולדת שמח!

Dreame 30.4.15

איורים: אור רוזנשטיין

8.8.15

מה יפים הם חיי האיכרים

תחנת קפה

"חשבתי שיהיה היום יותר כיף איתכן" נפרדה מאיתנו מירב הארכיטקטית בתום שלוש שעות פלוס של עינויים. אמנם מירב הקריבה לטובתנו את יום ששי, שבו היא לעולם-לעולם לא עובדת, אבל גם אנחנו סבלנו. היה נורא חם, אור היתה חולה, ואני התקשיתי לעכל את הבשורות המרות שנחתו עלי בייעוץ התאורה: מנורת היהלום היפהפיה שלי לא תוכל לככב מעל שולחן האוכל וכנראה שנחרץ גם גורלן של שלוש המנורות הנחמדות שיועדו לאי.

כל הזמן היתה לי הרגשה (מבוססת) שאין לי מושג בתאורה ועל כן היה ברור שאנחנו צריכות ייעוץ רציני. למשימה נבחר אריק מ"אקו-לייט" היות והוא גם שוכן בחיפה, עירם של מירב ואייל הארכיטקטים, גם יש לו מנורות מעוצבות כאשר אהבנו, ואכן כן, בנוסף לכל הוא גם מהנדס תאורה ועוסק בזה כבר מספר מכובד של שנים.

וכך קרה שביום הכי חם של השנה השכמנו קום ושמנו פעמינו לחיפה. כמובן שקצת התברברנו ואיחרנו אבל הצוות של אקו-לייט קיבל אותנו בעוגיות של מיקי שמו ובמאור פנים, ומיד ניגשנו להקמת התאורה במדרגות. אני בתמימותי חשבתי שמנורת הקיר מהזכוכית (שכבר רכשתי) תספיק כדי להאיר את הספריה אך מסתבר שטעיתי. תקרת הספריה שלנו עתידה לקבל פס צבירה שחור דמוי ר, עתיר גופי תאורה שניתנים לכיוון לפי הצורך והרגש.

פס צבירה 1 חתוך

אוריין ספריה

משם עברנו למטבח, שם הרוב התנהל כצפוי: פס דק וחתיך של T5 ידאג לתאורת ההצפה ומשטח העבודה יזכה לשלושה גופי תאורה שקועים.

תמונה (19)

לי היה ברור שעל האי יככבו שלוש מנורות זכוכית קטנטנות (שכבר נרכשו) ועל שולחן האוכל יאיר היהלום שבכתר, מנורת הכלוב מנחושת אדומה שרכשנו בגלוריה מונדי, שתכונה להלן ה-יהלום.

אלא שמתברר שהחיים לא פשוטים. היות ונורות ליבון יצאו מהתקן, והיות והסלילים החסכוניים האלה כעורים להפליא, הרי כדי שהמנורה באמת תישאר יפה היא זקוקה לנורה עגולה גדולה המסתירה בתוכה את הכיעור המסולסל. אלא שהנורות העגולות הגדולות מגיעות רק עד 25 ואט. במונחים של ימינו, צריך להכפיל את זה ב-5 כדי לקבל את עוצמת האור המוכרת לבני דורי האמונים על נורות ליבון. מי שיודע חשבון יגיע בשלב הזה לעוצמת אור של 125 ואט, כלומר לא מספיק לשולחן שאורכו 2 מטר. וזה הכל. היות ואני לא יודעת חשבון ניסיתי להוסיף ולהחסיר אבל התוצאה נותרה כשהיתה: בלתי מספיק (כמו בתיכון).

מכאן התחלנו סיבוב בחנות כשעינינו פונות כלפי מעלה ותרות אחר תחליפים הולמים, אבל אין מה לעשות: יש מנורות יפות יותר ופחות, יש נורות מכוערות יותר ופחות, אבל שום דבר לא שבה את לבנו מספיק. הקלפים נטרפו ואנחנו נותרנו אובדות עצות. כמו כן היה ברור שאי אפשר לבחור שום דבר לפינת הישיבה עד שלא בוחרים מנורה לשולחן האוכל, שתהווה את עוגן התאורה המרכזי בחלל הפתוח הזה.

תמונה (a17)

לכן ברוב ייאוש עזבנו את זה לרגע ובשתי שניות תקתקנו אלפי מנורות לחדרי הרחצה ולחוץ, ואז חזרנו לדילמה המרכזית: מה יהיה?

ואז שלפה אור תמונה מפינטרסט ושאלה, מה יהיה אם נוסיף ליהלום עוד גוף תאורה או שניים דומים אך שונים, כמו בתמונה הזו?

338275e389508a2312da6ebc4bf70ab5

Copper lights  styling by Heather Nette King, photo by Mike Baker, copyright Fairfax Media

זה הוציא את כולנו מהלופ ולאט לאט התגבש הפתרון: שלוש המנורות של האי יבוטלו ובמקומן יבואו גופי תאורה שקועים, ואילו על שולחן האוכל יהיה מקבץ של גופי תאורה.

הוצאתי גם אני תמונה של שלישיית מנורות שאהבתי, אולי הן יתאימו ליהלום – ובבת אחת הפאזל נפל למקום ומירב הכתיבה את פתרון בית הספר: השלישייה החדשה תככב מעל פינת האוכל ואילו היהלום יעבור לפינת הישיבה (אם תהיה בעייה עם עוצמת האור, הוא יתוגבר שם במנורות עומדות לפי הצורך).

תמונה 3 (9)

עכשיו רק צריך לקוות שעוד אף אחד לא קנה את השלישיה המיועדת!

מותשות אך מחוסלות זחלנו כולנו החוצה. מירב הלכה הביתה ואילו אור ואני נסענו לכפר להתעודד.

אח! מה יפים הם חיי האיכרים!

את שעות הצהריים בילינו בסחיבת ארגזי ספרים ובעישוב הגינה, כמובן בלי מזגן היות ועוד אין לנו טופס ארבע וגם אספקת החשמל שלנו היא רק בערך. מזל גדול שאצל קלייר יש גם מזגן וגם מים קרים!

תמונה (24)

והיהלום? מתקפל כעובר בקופסתו ומחכה לגאולה.

26.7.15 (יום הנישואים שלנו! 24 שנים תמימות, הייתם מאמינים?)

מכורה למדורי עיצוב פנים

2אלה קארי

נתקלתי היום בכתבה קצת ותיקה אבל ממש משעשעת של רונית כפיר הנערצת, שעסקה בטרנדים בעיצוב פנים, וכמובן שבחנתי את עצמי בתחום הזה.

אז נכון שאין לי קיר בריקים וגם לא אריחי סאבוויי, עוד אין לי נגיעות בצהוב (אבל אולי יהיו), אין לי ספת ר' בסלון והבית שלי לא מעוצב בעיצוב כפרי וגם לא שאבי שיק (ולכן גם אין לי שידה ישנה משנות החמישים שעליה יושב כיור). ואין לי  (וגם לא יהיו לי) שלטים עם כתובות מחכימות כמו KITCHEN  במטבח (או בכל מקום אחר).

תמונה (6)

אני לא סובלת את הטרנד של רהיטים טבולים בצבע ואין לי קיר צבוע בצבע לוח. כמו כן לדעתי אין לי שום דבר בצבע שמנת (ואור הרגע הסבירה לי שגם לא יהיה), אין לי פוף סרוג וגם לא חדר רחצה שקוף ביחידת הורים (בינתיים אפילו עוד אין לי ממש יחידת הורים).

בשלב זה עוד לא החלטתי לגבי קונסולה בכניסה אבל כנראה שלא יהיה לי מקבץ תמונות מעל הספה (תכלס, אין שם קירות) ובקיצור אין לי ואין לי, אבל אני חיית עדר כמו כולם.

איילים

זכיתי והעדר שלי טיפונת יותר מתוחכם מהממוצע בזכות בתי הרואה למרחוק, ציידת טרנדים בעלת חושים חדים ומעצבת מעודכנת להפליא, ובזכות מירב הארכיטקטית שאין אצלה פשרות. אבל בכל זאת, בתוך עמי אני יושבת.

עדר, כבר אמרתי?

אז הנה כל הטרנדים שאני בהחלט לוקה בהם, מהזן החדש וגם מהישן:

טרנדים ותיקים שכבר יש לי או שיהיו לי ממש בקרוב:

  • אי במטבח, עם בוצ'ר בלוק מעץ אלון! (צרפתי, כן?)
  • ואיך לא, שלישיית מנורות מעל האי
  • רצפות מצויירות
  • פרקטים בחדרי שינה
  • כיור מונח בשירותי אורחים (!)
  • כסאות איימס
  • איקאה-איקאה-איקאה
  • אייל צפוני על הקיר (עוד אין לי אבל באבוהה יהיה גם יהיה)

אור שלכת כוכבים

טרנדים חדשים שאני מאמצת בהתלהבות:

  • בדים בהדפס משולשים קטנים (יהיו, מבטיחה)
  • רצפת בטון מוחלק
  • ובכלל אפור דמוי בטון באריחים ובכלל
  • מנורות כלוב
  • עירוב מתכות, בעיקר נחושת ופליז (ה-ברז, ידיות מטבח, מראה, ומנורות)
  • מפה גיאוגרפית עתיקת יומין (שהיתה תלויה אצלנו בכניסה עוד כשגרנו ביפו העתיקה לפני שלושים שנה)

ואתם בטח שואלים את עצמכם, מה היא חופרת פה על טרנדים? מה קורה????? למה אין דיווחים מהחזית?????

אז ככה: הבית עדיין כמעט גמור אבל הכל מתנהל בעצלתיים.

חלק בגלל שככה זה (לרמזי המודד ולפאיז איש המחשבים שלו לקח יותר משבועיים להעלות את התוכניות למערכת מבא"ת הממשלתית, ולממשלה גם כן לקח את הזמן שלה).

חלק בגלל שלא הכל פשוט (יעל המלאכית הכינה את הבקשה לשינוי תוכנית בינוי עיר (תב"ע) ממש מהר ואני במקביל אצתי רצתי לחיפה, אספתי את התוכניות מהאדריכלים וטסתי למזרע להגיש בקשה להיתר בנייה. אבל אז התברר שצריך עוד לאסוף שלל חתימות ממגוון גופים ושבכלל דפנה יוצאת לחופש).

והשאר סתם מזל נאחס כי לפתע נהייתי חולה ולא יכולתי לקדם עניינים אבל כרגע אני בדיוק מנסה לצאת מזה.

אלה קארי3

מבאס – אבל זה משאיר לנו זמן לעשות דברים.

למשל,

  • למיין את מיליוני הספרים שלנו ולהחליט מי נוסע לכפר ומי לתל אביב (לדעתו של רפי כולם נוסעים לכפר והוא אורז אותם בשקדנות. במפלס הספרים בבית אצלנו לעומת זאת, לא רואים שום הבדל).
  • להתקין מדיח (ותודה לאחותי עדי שניהלה את המבצע ביד רמה ובזרוע נטויה ואף גילתה שפע של תושייה ותבונת כפיים).
  • להתקין ידיות מטבח (מיד כשארז יחזור מהחופשה).
  • ולקנות מנורות. שזה מבצע שמסחרר את הראש ברמות שאין כדוגמתן. קודם כל כי יש המון נקודות חשמל בבית (מהבחינה הזאת גם יש המון בית). שנית כי אני לא מבינה בזה כלום. ושלישית כי הכל יפה. כלומר יש מנורות יפות מאד בארץ גם אם הן עולות חדשות.

אז השבוע היתה לי יום הולדת ולכבוד זה אור הקימה אותי ממיטתי ולקחה אותי לסיור מנורות ביפו ובפלורנטין. זה היה קשה מנשוא כי רצינו הכל אבל פחדנו לטעות. בסופו של דבר, מתוך תחושת אחריות עמוקה ראינו חובה לעצמנו להיפטר מהמשימה הזאת כבר והתגברנו כארי. כלומר קנינו.

השלל:

מנורת כלוב יפהפיה מגלוריה מונדי שבה התאהבתי ממזמן ("מה, לא מגיע לי? אני עובדת כל כך קשה")

מנורת נחושת

שלישיית מנורות קטנות להפליא ממחסני תאורה (אור: "זה זול ויפה", אני: "יש כזה בדיוק באורבן אאוטפיטרס בכפול כסף", אור: "הן לא קטנות מדי?", אני: "אולי, אבל קטן זה יפה, לא?" ואסף: "רגע, אם תקחו מנורות גדולות יותר עוצמת האור תגדל?" שתינו: "מה פתאום????")

מנורה לאי מנורה לאי  מנורה לאי

שתי מנורות צד שבצורתן די דומות לשלישייה, אחת מיועדת לשירותי אורחים והשנייה למסדרון שבקומה השנייה, ממול לספרייה.

תמונה (10)

ואת שאר המנורות כבר נקנה עם מירב הארכיטקטית.

שהיא תחליט.

כן. וד"ש מפלורנטין:

תמונה (8)

איורים: אור רוזנשטיין

16.7.15